זה לא חוסר כוח רצון. זו מלכודת התענוג

למה כל כך קשה להפסיק?

כולנו מכירים את זה. מחליטים לאכול בריא, ואחרי יום-יומיים מוצאים את עצמנו מול המקרר. אוכלים בלי רעב, ממשיכים גם כשכבר מלאים, וחוזרים להרגלים הישנים.

ואז מגיעה האשמה: "אין לי כוח רצון".

איך זה נראה ביום יום?

• רצון חזק למתוק ולמלוח.
• נשנושים בערב מול הטלוויזיה.
• אוכלים כשעצובים, לחוצים או משועממים.
• מרגישים שהאוכל שולט בנו.
• אוכל טבעי מרגיש "תפל", ושינוי תזונה מרגיש כמו עונש.

מה אומר הרופא?

גם הרפואה הרגילה מכירה בזה: אוכל עם הרבה סוכר, שומן ומלח מפעיל במוח את מרכז ההנאה, ויכול ליצור משהו שדומה להתמכרות. הטיפול: הדרכה תזונתית, טיפול רגשי, ולפעמים תרופות.

איך המוח עובד?

המוח שלנו בנוי לעשות שלושה דברים:

• לחפש הנאה. ההנאה היא הודעה מהמוח: "זה טוב, תמשיך".
• לברוח מכאב.
• לחסוך כוח. הכי הרבה הנאה, בהכי מעט מאמץ.

איפה המלכודת?

בטבע, אין הנאה בלי מאמץ. כדי לאכול פרי, צריך ללכת, לחפש, לטפס.

האוכל המתועש שבר את הכלל הזה. הוא נותן המון הנאה והמון קלוריות, בלי שום מאמץ. והמוח שלנו, מאז ומעולם, מעדיף אוכל כזה. הוא פשוט לא יודע להגיד לו "לא".

לזה קוראים מלכודת ההנאה.

ועוד דבר: אוכל הוא ההנאה הכי זמינה. במקום לחפש הנאה בקשרים, בחברים ובמשמעות, אנחנו מחפשים אותה במקרר.

ארבעה צעדים לשבוע הקרוב

1. מה שלא בבית, לא נאכל. מוציאים מהבית את מה שקשה לעמוד בפניו, ומשאירים זמין אוכל טוב: פירות, ירקות חתוכים, אגוזים.
2. מתכננים מראש. תפריט לשבוע, או לפחות ליום. לא מחליטים מה לאכול ברגע שרעבים.
3. מוצאים הנאה אחרת. שיחה, טיול, נוף, מוזיקה. ומחפשים הנאה שמגיעה מנתינה, ולא רק מלקיחה.
4. לא לבד. ליווי, חבר לדרך, ומישהו שמדווחים לו. ויודעים מראש: יהיו עליות וירידות. מעידה היא לא סוף הדרך.